מנדל סכוליון

ד"ר יקטרינה (קטיה) אולשקביץ השלימה את לימודי הדוקטורט שלה באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2024–2025 היא הייתה עמיתת פוסט-דוקטורט במרכז וידאל ששון לחקר האנטישמיות באוניברסיטה העברית בירושלים. קטיה היא היסטוריונית של מזרח אירופה המודרנית ומתמקדת בחקר הילדות, המשפחה, המגדר והשוליים החברתיים. הדוקטורט שלה עסק בהיסטוריה החברתית של הילדות היהודית באימפריה הרוסית המאוחרת ובחן כיצד התפתחו תפיסות ופרקטיקות מודרניות של ילדות בתוך מיעוט יהודי בהקשר אימפריאלי רב-אתני.

פרויקט המחקר הנוכחי שלה, שכותרתו "למות מרעב והזנחה? בייבי פארמינג ואמהוּת בקרב העניים בערי האימפריה הרוסית המאוחרת" עוסק באמהות בקרב אוכלוסיות מוחלשות כלכלית. הפרויקט בוחן בייבי פארמינג — מוסד הטיפול בתינוקות מהמעמדות הנמוכים שעבר סטיגמטזציה עוצמתית — ומשתמש בתופעת בייבי פארמינג כעדשה להבנת השינויים בתפיסות של אמהות וילדות בשכבות אוכלוסייה עניות בסביבה רב-אתנית.

ד"ר נטע אמיר השלימה את הדוקטורט שלה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן נטע היתה עמיתת  פוסט-דוקטורט באוניברסיטה הפתוחה (2023-2022) ומלגאית מינרווה באוניברסיטת יוהנס גוטנברג שבמיינץ (2024-2023). נטע היא היסטוריונית של ימי הביניים. מחקריה מתמקדים ביחסי הגומלין שבין הדתי לטריטוריאלי ובהתהוותן של טופוגרפיות קדושות. היא בוחנת את האופנים השונים שבהם קבוצת מיעוט לא הגמונית מגבשת מרחב דתי, נרטיבי ופולחני, לאורך משכי זמן ארוכים, תחת תנאים משתנים ולאור תנודות בהלך המחשבה הפוליטי והדתי. פרויקט המחקר הנוכחי שלה, שמכונה "Europeans Across and Beyond the Mamluk Holy Land", מוקדש לחקר הגבולות הגיאוגרפיים, הקונספטואליים והפרקטיים של הפעילות הדתית הנוצרית-לטינית בשולי ארץ הקודש בימי הביניים המאוחרים.

ד"ר גדעון ברטלר סיים את הדוקטורט שלו במוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב בשנת 2024. מחקרו בחן את המוזיקה המודפסת לגיטרה באיטליה של המאה ה-17, תוך חקירה של זיקות בין מאפיינים מוזיקליים, טקסטואליים וטיפוגרפיים של ספרי מוזיקה לבין תהליכים חברתיים ותרבותיים רחבים בערים שונות. המחקר האינטרדיסציפלינרי שילב ניתוח כמותי של תעשיית הדפוס המוזיקלי באיטליה עם בחינה של התמורות בדרכי צריכת המוזיקה, וחשף מנגנוני הפריה הדדית בין תרבות אוראלית לאוריינית ובין תרבות פופולרית לאליטיסטית, על רקע תופעות כגון אספנות מוזיקלית ו"מיקצוע" הביצוע המוזיקלי.

במחקרו הנוכחי, ברטלר בוחן את המוזיקה לגיטרה כצומת של חילופי תרבות בין שכבות חברתיות, אזורים גאוגרפיים שונים, ולעיתים גם בין אירופה לבין העולם החדש, בעת החדשה המוקדמת. הפרויקט מתמקד בשני מישורים: האחד עוסק בתפקיד המוזיקה לגיטרה כסוכנת להעברת ידע מוזיקלי בין תרבות אוראלית לאוריינית ובין תרבות פופולרית לאליטיסטית, תוך בחינת אופני הייצוג של הגיטרה כסמל ל"אחרות" — אתנית, מעמדית או קולוניאלית; והשני בוחן את ספרי הגיטרה כפדגוגיה פופולרית המשקפת שינויים באידאלים חינוכיים ובדרכי ייצוג של ידע מוזיקלי בדפוס.

ברטלר מרחיב את מאגר הנתונים שיצר בדוקטורט (DSCIMP) כך שיכלול מרכזי דפוס נוספים באירופה, במטרה לבחון באופן השוואתי את דפוסי ההפקה, ההפצה והצריכה של ספרי מוזיקה. מחקרו משלב כלים מהמוזיקולוגיה, ההיסטוריה החברתית והתרבותית של אירופה המודרנית המוקדמת, תולדות הדפוס ומדעי הרוח הדיגיטליים.

ד"ר יובל גבעון השלים את הדוקטורט שלו במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו עסקה במאמצי המסדר הישועי לעצב ערוצי תקשורת וחדשות בין סין לאירופה במהלך חילופי השושלות מינג (1368-1644) וצ'ינג (1644-1911). הוא סיים פוסט-דוקטורנט במרכז לחקר המרות דת ומפגשים בין-דתיים (CSoC) באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשנת 2022 ובמחלקה להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד מ-2022 עד 2024. בנוסף, הוא היה חוקר אורח במכון ריצ'י להיסטוריה תרבותית של קשרי סין והמערב בבוסטון קולג' בשנת 2023–2024.

גבעון מתמחה בהיסטוריה של העת החדשה המוקדמת, במיוחד בתקשורת בין מערב אירופה לסין במהלך המאה השבע-עשרה. מחקריו מתמקדים בתרומה הייחודית של המסדר הישועי להקמת מערכות תקשורת ארוכות תווך, נתיבי נסיעה ורשתות מידע בין אירופה לאסיה. פרויקט המחקר הנוכחי שלו בוחן את מעורבות הישועים בחקר נתיבי חיבור יבשתיים בין אירופה וסין במהלך המאה השבע-עשרה.

ד"ר חן מנדל-אדרעי השלימה את עבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת מרילנד. היא חוקרת ספרות עברית חדשה וחסידות. הדוקטורט שלה עסק בספרות השבחים החסידית שצמחה באמצע המאה התשע-עשרה במזרח אירופה, בהקשר ההיסטורי והחברתי שאפשר את צמיחתה ובמאפיינים הספרותיים המודרניים שלה. מנדל-אדרעי הייתה עמיתת בתר-דוקטורט באוניברסיטה הפתוחה ועמיתת ליידי דיוויס לבתר דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים.

פרויקט המחקר הנוכחי שלה עוסק בהתהוות ספרות יהודית פופולרית להמונים במזרח אירופה. הוא בוחן את הופעתו של הרומן הטריוויאלי שזכה לכינוי ספרות ה"שונד" ("זבל"), את הקשרים בינו לבין ספרות השבחים החסידית, ואת תרומתם של שני אלו ליצירת שכבת קוראים חדשה והמונית. המחקר יעסוק בשאלות הנוגעות להשפעה ההדדית ומעברי החומרים בין סוגות ספרותיות גבוהות ונמוכות, באידיאולוגיות ספרותיות, באסתטיקה וצרכנות

ד"ר רועי צבר השלים את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מתמחה בארכאולוגיה קלאסית של דרום הלבנט, תוך התמקדות מיוחדת בצפון ישראל. מחקרו עוסק באינטראקציות ובתהליכים חברתיים־פוליטיים כפי שהם באים לידי ביטוי בתרבות החומרית ומשתקפים בנרטיבים היסטוריים. עבודת הדוקטורט שלו, "הגליל בתקופה ההלניסטית (המאה הרביעית עד הראשונה לפנה"ס): שינויים גאופוליטיים לאור אתרים מבוצרים וההיסטוריה היישובית", בחנה את הדינמיקה של מערכת גאופוליטית מורכבת מנקודת מבט ארכאולוגית-מרחבית. צבר היה עמית בתר־דוקטורט במרכז אלי ויזל ללימודי היהדות באוניברסיטת בוסטון.

פרויקט המחקר הנוכחי שלו עוסק בהתהוותה של הממלכה החשמונאית בשלהי המאה השנייה וראשית המאה הראשונה לפנה"ס. המחקר מתמקד בנתונים הארכאולוגיים כמקור ראשוני לבחינת מבנים פוליטיים ותרבותיים בדרום הלבנט בסוף התקופה ההלניסטית.

מתן אביאל הוא דוקטורנט בחוג לתולדות האמנות, והיה מלגאי נשיא בטרם הצטרפותו לקבוצת המחקר "צורות הסביל: בין ידע לרגש" של מרכז מנדל סכוליון.

מתן הוא בוגר תואר ראשון במתמטיקה ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית ותואר שני בתולדות האמנות בתכנית לתלמידי מוסמך מצטיינים של בית ספר מנדל.

מתן מתעניין בהיבטים חומריים של יצירות אמנות, החלפה תרבותית וחוויות הצפייה שיוצרים מרחבים שונים.

עבודת הדוקטורט של מתן, אשר נכתבת בהנחייתה של ד"ר לולה קנטור-קזובסקי, מתמקדת בקפלות קבורה שנבנו בדרום איטליה בין המאות הארבע-עשרה עד השש-עשרה, בהן ניתן למצוא תכניות ייחודיות המשלבות ארכיטקטורה, פיסול, תאורה וחפצים קדושים.

כאלו הן קפלות הדורשות מהמאמינים להתכופף מתחת או להקיף פיסול, או מזמינות את המבקרים לשבת עליהם.

המחקר מבקש לשפוך אור על האופנים השונים שבהם נעשה שימוש בחומרים וחפצים לעורר תגובה רגשית ומנטלית, וכיצד התפיסה של חלל וחוויה גופנית יוצרים חוויה קוגניטיבית שיכולה לספק ידע או אינטואיציה לגבי עולם שמיימי.

ליאורה אורטגה היא תלמידת דוקטורט בחוג ללימודים ספרדיים, פורטוגזים ולטינו-אמריקניים, והייתה מלגאית נשיא טרם הצטרפותה לקבוצת המחקר "צורת הסביל: בין ידע לרגש" של מרכז מנדל סכוליון. ליאורה מחזיקה בתואר ראשון בתולדות האמנות מטעם מכון קורטולד (Courtauld Institute) ובתואר שני בלימודים ספרדיים ולטינו-אמריקניים מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

עבודת הדוקטורט שלה, אשר נכתבת תחת הנחייתה של פרופ' רות פיין, עוסקת במנגנונים שבאמצעותם השיח הפוליטי והכנסייתי בספרד תחת שלטון האבסבורג דגל בהפגנה הפומבית של איקונות, במטרה לאפיין כופרים, יהיה הם מוסלמים, יהודים או "נוצרים חדשים". ליאורה מציעה קריאה ביקורתית באותן מחזות שהעלו על הבמה תוך מתן דגש חתרני על הפונקציה השלילית של ייצוג חזותי, ושעל ידי כך, הפגינו בעידון מסגור מחדש מובדל, ואף לעיתים סאטירי, של האיקונות שבהן דגלה התנועה הקונטרה-רפורמיסטית.

פרופ' רובן בורג הוא עמית אלון (2011-2008) ופרופסור חבר בחוג לאנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו עוסקים במודרניזם אירי, פוסט-הומניזם ויחסי הגומלין בין קולנוע וספרות. פרסומיו הופיעו במגוון כתבי עת בינלאומיים, ביניהם: Journal of Modern Literature, Modernism/Modernity, Modern Fiction Studies, Poetics Today. כמו כן, הוא תרם פרקים למונוגרפיות על ז'יל דלז, סמואל בקט, ופוסט-הומניזם.

רובן הוא מחברם של הספרים: The Measureless Time of Joyce, Deleuze and Derrida (2007) ושל Fantasies of Self-Mourning: Modernism, the Posthuman and the Finite (2019).

ערך שלושה ספרים על פלאן אובריאן: Contesting Legacies (שהופיע ב-2014 ברשימת עשר ספרי העיון של The Irish Times), Problems with Authority (2017), ו- Gallows Humor (2020: זכה בפרס IFOBS לספר הטוב ביותר על בריאן או'נולן בשנת 2021).

הפרויקט הנוכחי שלו עוסק בג'יימס ג'ויס ורגשות.

פרופ' רז חן-מוריס מלמד בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית וחוקר את תולדות המדע בתקופת הרנסנס ובעת החדשה המוקדמת. מחקרו מתמקד במדעים המתמטיים בתקופות אלו ובעיקר באופטיקה ובאסטרונומיה, תוך התמקדות בחייו ובפועלו של יוהנס קפלר (1630-1571). מחקרו משלב בין היסטוריה של המדע לבין היסטוריה אינטלקטואלית ותרבותית. בספרו המשותף עם עופר גל, Baroque Science (2013), נבחנת סוגיית "המדע החדש" כתופעה בארוקית ששורשיה נעוצים במספר פרדוקסים אפיסטמולוגיים: הערעור על יכולתה של העין לראות, של המתמטיקה לנסח סדר קוסמי ושל התבונה לפעול ללא דחף רגשי. ספרו על האופטיקה של קפלר, Measuring Shadows (2016), מפתח כיוון זה ובוחן את האפשרות לצפות בבלתי נראה כסממן מאפיין של הפעילות המדעית במאה ה-17. האופטיקה החדשה אותה מציע קפלר באה כתשובה לבעיות האינהרנטיות של הפילוסופיה הסכולסטית של ימי הביניים המאוחרים מחד גיסא, והתמודדות עם סוגיות באמנות הרנסנס והמשבר האינטלקטואלי של המאה ה-16 מאידך גיסא.

כיום, נסוב מחקרו של רז על אודות הקשר בין דמיון פוליטי לבין תפיסות מתמטיות חדשות ופיתוח מכשור מדעי חדשני במאה ה-17. במרכזו של מחקר זה, עומד הטלסקופ בתור מכשיר הדורש פעילות מדעית מסוג חדש, ומאפשר לייצר דמות חדשה של הנסיך ולנסח תורות חדשות של ריבונות.

סתיו היא דוקטורנטית בחוג לתולדות האמנות והייתה מלגאית נשיא טרם הצטרפותה לקבוצת המחקר "צורת הסביל: בין ידע לרגש" של מרכז מנדל סכוליון. סתיו היא בוגרת תואר ראשון בתולדות האמנות וארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בשילוב עם תכנית המצטיינים ביה"ס להיסטוריה, ותואר שני בתולדות האמנות.

עבודת התזה שלה עוסקת בתכנית העיטור של הקמרון הצולב בכנסייה התחתונה של בזיליקת פרנסיסקוס הקדוש באסיזי. מחקרה הנוכחי, אשר נכתב בהנחייתה של ד"ר לולה קנטור-קזובסקי, עוסק בביטויה החזותי של הפריחה האלגורית באיטליה של המאה ה-14, ומנתח את תפקידה הרטורי ביחס למרחב התרבותי, האינטלקטואלי והפיזי שבו היא נעשית. במסגרת עבודתה היא שואפת לתרום להבנה הרחבה של אמנות איטלקית בתקופה זו בפרט ושל אלגוריה ככלי חזותי בכלל. במיוחד מעניינים אותה היחסים שבין היוצר, היצירה והצופה.

דריה פלדמן היא בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים לספרות כללי והשוואתית ואנגלית, ומוסמכת האוניברסיטה העברית בחוג לאנגלית. עבודת התזה שלה, Within the Wires: Podcast, Dystopia, Ekphrasis and the Derridean Supplement, עסקה בספרות דיסטופית עכשווית. כיום היא דוקטורנטית בחוג לספרות אנגלית וחברה בקבוצת המחקר "צורת הסביל: בין ידע לרגש" של מרכז מנדל סכוליון.

עבודת הדוקטורט שלה, אשר נכתבת בהנחייתה של פרופ' יעל לוין, מתמקדת בייצוג האמנות בסיפורת דיסטופית עכשווית במספר מדיומים שונים. בעבודתה היא מקווה לשרטט את התפתחות הסוגה שמדגישה את המתח בין האידיאולוגיות שסביבן בני האדם מעצבים את סביבתם לבין החוויה של אותה מציאות על ידי התמקדות באמנות והשיח סביבה, ובחינת הדרכים בהן אלו תורמות ליצירת היסטוריות לאומיות מחד, ומאידך מעוררות תפיסת זהות אינדיבידואלית כאמצעי התנגדות מנטלית לסמכותנות.

פרופ' לולה קנטור-קזובסקי היא היסטוריונית של האמנות והאדריכלות בחוג לתולדות האמנות. בספרה Piranesi as Interpreter of Roman Architecture (2006) ובמאמרים שפורסמו בכתבי עת שונים בעולם כגון Apollo, Prints Quarterly, Renaissance Studies, Memoirs of American Academy in Rome ו- Studi Sul Settecento Romano, היא חוקרת צמתים שבין אדריכלות, ארכיאולוגיה ומדעים בתקופה המודרנית המוקדמת, בעיקר המאה ה-18. המחקר אותו סיימה לאחרונה נוגע לארכיטקטורה, מתמטיקה וגוף קרטזיאני בראשית תקופת ההשכלה. הספר החדש שלה בתחום התמחותה השני (אמנות יהודית) יצא בשנה שעברה: Reinventing Jewish Art in the Age of Multiple Modernities (Brill, 2022).

ד"ר נעה שיין היא מרצה בכירה בחוג לפילוסופיה ומנהלת מרכז אדלשטיין להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, הטכנולוגיה והרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. במחקרה, נעה מתחקה אחר יחסי הגומלין המורכבים בין פיזיקה ומטפיזיקה בעת החדשה. רוב עבודת המחקר שלה נסובה על הגות שפינוזה ומיקומה בתוך מערך הדיונים במאות ה-17 וה-18. שאלה אחת שמעניינת אותה במיוחד היא כיצד עלינו להבין גופים פרטיקולרים (כגון שולחן, או גוף האדם) במטפיזיקה של שפינוזה לאור קביעתו המפורסמת: "חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להיות ולא להיות מושג" (אתיקה, א, משפט 14). לאחרונה, נעה עוסקת בהשלכות של הגות שפינוזה על מדענים והוגות כמו ניוטון, עמיתו הנרי מור (Henry More) ותלמידתו של מור ופילוסופית בזכות עצמה, אן קנווי (Anne Conway). תמונת העולם של שפינוזה היוותה עבורם איום מיוחד מאחר ונראה שהיא מאפשרת פיזיקה דינמית (להבדיל מהפיזיקה המכניסטית של דיקרט), אך בה בעת נטולת אל בורא שמרכזי בתפיסת עולמם. בין פרסומיה ניתן למצוא את המאמרים הבאים:

“The False Dichotomy between Objective and Subjective Interpretations of Spinoza’s Theory of Attributes,” British Journal for the History of Philosophy (2009); “Spinning Strands into Aspects: Realism, Idealism, and Finite Modes in Spinoza,” European Journal of Philosophy (2020); and “Anti-Cartesianism in Newton’s General Scholium to the Principia” in Newton’s General Scholium, Stephen Snobelen, Steffen Ducheyne, and Scott Mandelborte, eds., Brill (forthcoming).

תקשורת ועיתונאות

נושא המחקר: הגיון המדיה של הצומת.

מנחה: פרופ' עמית פינצ'בסקי.

תקציר המחקר: המחקר מציע לחשוב מחדש על מושג הצומת כמרכיב בסיסי — אך כמעט שלא נידון — בתיאוריה של מדיה ובחקר התקשורת. אף שתשתיות כמו כבישים, דואר, טלגרף ותקשורת דיגיטלית נחקרו בהרחבה כאמצעי תיווך של מידע ותנועה, עצם הרעיון של הצומת — הן כחפץ פיזי והן כמבנה מושגי — נותר לרוב בשולי הדיון. מתוך ניסיון למלא את הפער הזה, המחקר מנסח את מושג "הצמתיות" (Junctionality): תכונה או היגיון מדייתי שמאפיין את הצומת כמנגנון ארגוני, כאתר של בקרה, או כמרחב של פיצול והצטלבות.
העבודה מתבססת על גישות מגנאלוגיה של מדיה, טכניקות תרבות וחקר תשתיות, וכוללת קריאה מחודשת בטקסטים מכוננים בתחום, תוך הצבעה על מקומן המרכזי — אך הלא־מודע לעיתים — של פעולות הצומת בתיאוריה הקיימת. החלק הראשון מציע תשתית רעיונית ותרבותית למושג הצמתיות, ומראה כיצד הצומת פועל בעת ובעונה אחת ככוח מאחד וככוח מפרק, בהקשרים מיתיים, היסטוריים ותשתיתיים. החלק השני בוחן דוגמאות היסטוריות של צמתים במערכות תחבורה, דואר וטלגרף, ומדגיש את חשיבותם כתנאי לפעולה תקינה של הרשת. החלק השלישי בוחן את מקומו של הצומת ברשתות תקשורת עכשוויות, דיגיטליות וקיברנטיות, ומציע את הצמתיות ככלי להבנת האופנים שבהם מדיה פועלים, מנוהלים ומתווכים כיום.

לצד לימודיו, יואל עוסק בהוראת פילוסופיה של טכנולוגיה וביקורת תרבות, עורך את כתב העת "סף", מפיק אירועי תרבות ומתקלט.

פרופ' מיה בניש-וייסמן היא פרופסור חבר בבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית ע"ש פול בארוולד באוניברסיטה העברית בירושלים. היא בוגרת של האוניברסיטה העברית בירושלים, והייתה פוסט-דוקטורנטית בחוג לפסיכולוגיה במרכז ללימודים מתקדמים באוניברסיטת העיר ניו-יורק (CUNY). בתחילת דרכה האקדמית, הייתה מרצה בכירה במחלקה לייעוץ והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה ועמדה בראש התכנית לייעוץ חינוכי. פרופ' בניש-וייסמן זכתה במספר רב של מענקי מחקר מקרנות תחרותיים, לרבות מענק אישי של האיחוד האירופי (ERC), הקרן הדו-לאומית למדע ארה"ב-ישראל (BSF), הקרן הישראלית למדע (ISF), המכון הלאומי לפסיכוביולוגיה בישראל וקרן ג'ייקובס. היא חיברה מאמרים רבים בכתבי עת מובילים וכיום היא משמשת כעורכת יועצת של כתב העת European Journal of Personality. מחקריה מתמקדים בערכים ובהתנהגות חברתית בקרב מתבגרים, בקשר בין התפתחות ערכים והסתגלות בקרב ילדים ובני נוער ובהשפעה הפסיכולוגית של ההגירה, במיוחד על הזהות האתנית של מתבגרים.

פרופ' גדעון טיקוצקי מלמד בחוג לספרות עברית ועומד בראש התוכנית ליידיש והמרכז ללימודי הספרות. הוא למד ספרות עברית וצרפתית באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים; לימד והיה עמית מחקר באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה ובאוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה. פרופ' טיקוצקי חוקר ספרות עברית חדשה וכתב, בין השאר, על יצירתן של לאה גולדברג ודליה רביקוביץ. מחקריו מתמקדים במודרניזם העברי ובזיקותיו לתרבות אירופה, בייחוד זו הצרפתית והגרמנית. הם בוחנים את התגבשות הקאנון של הספרות העברית החדשה ואת ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית, תוך שילוב של עבודת ארכיון עם שיטות של מדעי הרוח הדיגיטליים. מחקרו בסכוליון יבקש לשפוך אור על דגמים ספרותיים שיובאו מאירופה בידי מהגרים-עולים לפלשתינה-א"י – דגמים שנדחקו מלב הקאנון אך מצאו בו את מקומם תוך שינוי צורה. המחקר יתמקד בשנות השלושים של המאה העשרים

פרופ' נועם מזרחי הוא חבר החוג למקרא באוניברסיטה העברית וחוקר הספרות העברית העתיקה, כולל ספרות המקרא ומגילות מדבר יהודה. הוא השלים את שלושת תאריו באוניברסיטה העברית והיה פוסט-דוקטורנט באוניברסיטת הרווארד (ארה"ב) באוניברסיטת גטינגן (גרמניה). בשנת תשע"ב זכה למלגת אלון מטעם המועצה להשכלה גבוהה ונקלט באוניברסיטת תל-אביב, שם גם כיהן בתפקיד ראש החוג למקרא (תשע"ח–תשע"ט). בשנת תשפ"א שב לאוניברסיטה העברית, ואף בה היה ראש החוג למקרא (תשפ"ב–תשפ"ד) וכן מנהל מרכז אוריון לחקר מגילות מדבר יהודה והספרות הקרובה להן (מאז שנת תשפ"ב).

מחקריו – אשר זכו לתמיכת קרנות שונות, לרבות הקרן הלאומית למדע – דנים בנקודות ההצטלבות של תהליכי ההתפתחות הספרותית, הבלשנית-היסטורית והטקסטואלית של היצירות השונות, בתשומת לב מיוחדת לחיבורי נבואה, שירה ותפילה. ספרו הראשון, Witnessing a Prophetic Text in the Making (בהוצאת דה-גרויטר, 2017), מנתח את גלגוליה של נבואת מפתח בספר ירמיה. ספרו השני, פשר חבקוק (בהוצאת מוזיאון ישראל, 2022), הוא מהדורה מבוארת של אחת ממגילות מדבר יהודה המציגה פירוש קדמון לספר נבואה. פרופ' מזרחי הוא גם עורך שותף של סדרת הפירושים המדעיים למקרא 'מקרא לישראל' ושל כתב-העת 'מגילות'.

במסגרת קבוצת המחקר 'בינותיים' יבחן פרופ' מזרחי את ההשפעות הספרותיות והלשוניות של תופעת ההגירה והגלות העומדת ברקע חלק ניכר מן הספרות המקראית. המקרא מטעים את חוויית ההגירה כתכונת יסוד בסיפור כינונו של עם ישראל לכל אורכו. לפיכך מתבקש לבחון אילו עקבות הותירו ההגירות השונות בלשון הכתבים שנשמרו בידנו, תוך הסתייעות בדגמים תאורטיים – בלשניים וסוציולינגוויסטיים כאחד – של שינוי לשוני המבוססים על מחקרי שדה בקהילות תוך השוואתם לממצאים הפילולוגיים העולים מספרות המקרא ולשונותיו.

אברהם (אבי) הוא דוקטורנט במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא בעל תואר ראשון בארכיאולוגיה ובלשון עברית ותואר שני בארכיאולוגיה, שנערך במסגרת התוכנית לתלמידי מוסמך מצטיינים של בית הספר מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח. עבודת התזה שלו עסקה בניתוח מחודש של הארכיאולוגיה של נווה המדבר של עין גדי שלחוף ים המלח במהלך תקופת הברזל המאוחרת (המאות השביעית-השישית לפני הספירה). עבודת הדוקטורט של אברהם, בהנחיית ד"ר אורי דוידוביץ', עוסק בתולדות אזורי המדבר והספר של דרום הלבנט במהלך התקופה הפרסית (המאות השישית-הרביעית לפני הספירה). במוקד המחקר נמצא ניתוח של מספר אתרי מפתח ארכיאולוגיים מסוגים שונים בדרום ארץ ישראל, מתוך מטרה לייצר הבנה טובה יותר של התרבות החומרית האופיינית למרחב בתקופה זו, אשר תאפשר עיון מבוסס בהיבטים של תנועה במרחב, שינויים חברתיים ויחסים בין-תרבותיים.

עדו הוא דוקטורנט בחוג לספרות עברית. עדו הוא בוגר תואר ראשון בחוג לספרות כללית והשוואתית ובתכנית "אמירים" ובעל תואר שני מהחוג לספרות כללית והשוואתית, שנערך במסגרת התוכנית לתלמידי מוסמך מצטיינים של בית הספר מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח. עבודת התזה שלו, שנכתבה בהנחיית פרופ' עמינדב דיקמן ז"ל ופרופ' גדעון טיקוצקי, עסקה בפרידה מן המוזה במחזה פונדק הרוחות מאת נתן אלתרמן, כעדות לראשית "הסגנון המאוחר" ביצירתו.

עדו מתעניין בזיקות בין-טקסטואליות ובין-תרבותיות בספרות העברית החדשה. עבודת הדוקטור של עידו, בהנחיית פרופ' גדעון טיקוצקי, עוסקת בהתקבלות הספרות הקלאסית של יוון ורומא (classical reception) בספרות העברית החדשה.

לצד לימודיו, עדו מלמד ספרות, מבקר שירה ומתרגם.

ראשונה פיין היא דוקטורנטית בתכנית לחקר פולקלור ותרבות עממית באוניברסיטה העברית, בוגרת תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל וסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן, ותואר שני בפולקלור ותרבות עממית מהאוניברסיטה העברית. מחקר הדוקטורט שלה, בהנחיית ד"ר דודו רוטמן, עוסק בתיעוד ובהתפתחות הסיפורת העממית והריטואל של קהילת בני ישראל מהודו מתוך ההקשר של הגירתם לישראל. המחקר מהווה המשך לעבודת התזה שלה, שבחנה את "סוכת הנס" של הקהילה כביטוי פולקלורי ייחודי המשקף את תהליכי ההגירה, הקליטה והישראליזציה המורכבים שעימם מתמודדת הקהילה. בשנים האחרונות ראשונה כיהנה כעמיתת מחקר במרכז צ'ריק לתולדות הציונות, היישוב ומדינת ישראל (2022-2024) ובמכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח (2023-2024), וכן כעוזרת מחקר במחקר על היבטים עכשוויים של פולחני רחל אמנו בהנחיית ד"ר דודו רוטמן, הממומן על ידי הקרן הלאומית למדע (2021-2024). כיום, לצד מחקרה בקבוצת "בינותיים" של מרכז מנדל סכוליון, היא עמיתת חיפה בחקר מגעים בין-דתיים במסגרת חממת חיפה לחקר דתות.

ד"ר אורית פלג-ברקת היא מרצה בכירה בחוג לארכאולוגיה במדור הקלאסי באוניברסיטה העברית ומתמחה באמנות ובאדריכלות ההלניסטית והרומית של דרום הלבנט. כמי שהתמחתה הן בארכיאולוגיה הקלאסית והן בתולדות האמנות, המחקר שלה מסתמך על שתי הדיסציפלינות והמתודולוגיות שלהן, כמו גם על תיאוריות היסטוריות וסוציולוגיות הנוגעות ליחסים בין-תרבותיים והיא שואפת לחקור את יחסי הגומלין בין החברות היהודיות והלא-יהודיות בתקופות אלו ואת השתקפותה של זהות אתנית וחברתית בתרבות החומרית דרך חקר השינויים וההתפתחות של מגמות סגנוניות, הכנסת צורות זרות של אמנות וארכיטקטורה, תהליכי השאלה, תירבות וניכוס של חברות מקומיות, ויחסיהן זו עם זו, כמו גם עם מרכזים חשובים של העולם ההלניסטי והרומי. דרך שינויים אלה היא מבקשת לשפוך אור על המתח בין מסורות מקומיות והשפעות תרבותיות זרות בתקופה מכוננת ליהדות ולנצרות, וכן על התפקיד שמילאו שליטים מקומיים, כמו שושלת החשמונאים והמלך הורדוס, בקידום או דחיית שינויים תרבותיים. ד"ר פלג-ברקת מובילה מיזמי חפירות ומחקרי שדה במספר אתרים, בין היתר בעין גדי, חורבת מדרס שבשפלת יהודה ובעיר העתיקה בירושלים. מחקריה  זכו למימון של הקרן הלאומית למדע, המועצה לחקר מדעי החברה והרוח בקנדה, קרן פריץ תיסן ועוד.

במהלך תקופת המחקר של קבוצת סכוליון במנדל, ד"ר פלג-ברקת תתמקד בחקר השינויים שחלו בקרב האדומים בעקבות כיבוש אדומיאה וסיפוחה למדינה החשמונאית בידי יוחנן הורקנוס הא' בסוף המאה הב' לפסה"נ. בעוד שהמקורות ההיסטוריים מציינים שכיבוש אדומיאה לווה בגיור של האוכלוסייה המקומית וחלוקים ביניהם האם גיור זה נעשה בכפייה או מרצון, הרי שהממצא הארכאולוגי דווקא מצביע על נטישה של אתרי התיישבות באדומיאה בפרק זמן זה, הן בשפלת יהודה, הן בבקעת באר-שבע ובקעת ערד, הן של ערים גדולות והן של אתרים כפריים. נראה שחלקים מהאוכלוסייה האדומית היגרו אל מחוץ לגבולות המדינה החשמונאית, כפי שעולה למשל מהעדות האפיגרפית במצרים המצביעה על פריחתה של הקהילה האדומית שם בעת הזו ואילו אחרים יושבו מחדש באזורים אחרים של המדינה. הסתירה בין העדות ההיסטורית לעדות הארכאולוגית מעוררת מספר שאלות שהמחקר טרם נתן עליהן את הדעת סביב ההגירה של האוכלוסייה האדומית ועל השפעתה התרבותית של חברה זו על החברה היהודית שבה התערתה.

חינוך

נושא מחקר: חקר הצעצועים כמושג תרבותי וחברתי השומר על זהותו (גם אם במופעים שונים של תפקיד, חומר ושימוש) במערכות הקשרים שונות ומול מגוון שחקנים.

מנחה: פרופ' אביתר זרובבל.

תקציר מחקר: מיכל אלגוי היא דוקטורנטית בבית הספר לחינוך. היא מעצבת תעשייתית, בוגרת מכון אבני, תואר ראשון במדעי הרוח מהאוניברסיטה הפתוחה ותואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.  מיכל מתעניינת בחקר היומיומי והמובן מאליו, במערכות היחסים בין בני אדם לאובייקטים החומריים סביבם, ובאופן בו החומר משפיע על חווית ההורות.

עבודת הדוקטורט של מיכל, אשר נכתבת בהנחיית פרופ' אביתר זרובבל מאוניברסיטת רוטגרס וד"ר לורן ארדריך מבית הספר לחינוך, מתמקדת בחקר הצעצועים כמושג תרבותי וחברתי השומר על זהותו (גם אם במופעים שונים של תפקיד, חומר ושימוש) במערכות הקשרים שונות ומול מגוון שחקנים. עבודת הדוקטור מבקשת לבחון את משמעות הצעצועים לחברה, החל מהאופן שבו מוטמעים ערכים שונים בעיצוב הצעצועים וכלה באופנים השונים בהם ערכים אלו מפורשים על ידי ההורים והחברה. המחקר מסיט את העדשה האנליטית המקובלת של חקר צעצועים מילדים למבוגרים, ומתמקד באופנים השונים בהם הצעצועים מעצבים את החברה והתרבות ומעוצבים על ידה.

ד"ר סיון בלסלב היא היסטוריונית חברתית ותרבותית של איראן המודרנית במאות ה-19 והעשרים. תחומי העניין שלה כוללים מגדר, מיניות, ילדות, וחיי יום-יום. ספרה הראשון Iranian Masculinities: Gender and Sexuality in Late Qajar and Early Pahlavi Iran  יצא לאור בשנת 2019 בהוצאת קיימברידג'. מחקרה הנוכחי, הממומן על ידי מענק אישי מטעם הקרן הלאומית למדע, עוסק בהיסטוריה של ילדים ושל ילדות באיראן בשנים 1970-1870. מאמרים המבוססים על מחקר זה התפרסמו בכתבי עת כגון Iranian Studies וכן Labor History.

מאז 2018, סיון היא חברת סגל בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. היא מלמדת קורסים העוסקים באיראן המודרנית בהיבטים היסטוריים, תרבותיים ופוליטיים וכן קורסים על היסטוריה של ילדים והיסטוריה תרבותית במזרח התיכון. כיום היא חוקרת אורחת של ה-Childism Institute במחלקה לחינוך ולמדעי הספורט באוניברסיטת סטוונגר בנורבגיה.

כחלק מקבוצת המחקר "לחשוב מחדש על הורות", סיון תתמקד ביחסים בין הורים וילדים באיראן המודרנית ובמקומם של ילדים במשפחה האיראנית המודרנית וכן בקשרים בין תפיסות של הורות, ילדות ופטריארכיה.

ד"ר עודד זינגר מלמד בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו. לאחר שכתב את הדוקטורט במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת פרינסטון, הוא היה עמית בתר דוקטורט במרכז למדעי היהדות באוניברסיטת דיוק שבצפון קרולינה, במכון הישראלי ללימודים מתקדמים ובתוכנית עמיתי מרטין בובר באוניברסיטה העברית.

ספרו הראשון, Living with the Law: Gender and Community Among the Jews of Medieval Egypt (University of Pennsylvania Press, 2023), זכה בפרס פולונסקי למחקרים במדעי הרוח עבור יצירתיות ומקוריות מטעם האוניברסיטה העברית בשנת תשפ"ד. מחקרו אודות עולמו של סופר בית הדין היהודי במאה ה12 זכה לתמיכת הקרן הלאומית למדע. יחד עם פרופ' מנחם בן ששון מהאוניברסיטה העברית הוא מכין לפרסום מהדורה ומחקר של פנקס בית הדין היהודי הקדום ביותר הידוע למחקר. יחד עם ד"ר גיא רון גלבוע מאוניברסיטת בר אילן, הוא מכין מהדורה ומחקר על שיר התפארות ארוך בערבית-יהודית מימי הביניים המיוחס למשורר היהודי-ערבי הקדמון, סמואל אבן עאדיה.

במסגרת קבוצת "לחשוב מחדש על הורות: פרספקטיבות היסטוריות ועכשוויות", ד"ר זינגר יחקור את ההורות היהודית בעולם האסלאמי של ימי הביניים (1000–1250) באמצעות מסמכי הגניזה הקהירית. בהתאם לגישות חדשות על יחסי שארות, הוא מדגיש את אופיה הדינמי של המשפחה היהודית ומסתכל איך הורים פעלו, טיפחו והשתמשו בקשרים עם ילדיהם בצורה אינדיבידואלית. הוא במיוחד מתעניין בקשרים של אבות על ילדיהם הבוגרים ובפיתוח המושג "גבריות של שייכות", גבריות שמתאפיינת במחויבות ואחריות חברתית ולא בשליטה או אלימות.

פולקלור ותרבות עממית

נושא מחקר: דינמיקות של שינוי בעלייה לרגל ובטקס סביב קבר רשב"י במירון.

מנחה: פרופ' הגר סלמון.

תקציר מחקר: מחקרה של רעיה שירה כהן עוסק בתהליכי שינוי עלייה לרגל לקבר רשב"י בל"ג בעומר ובמערך הטקסים הנלווים לה. המחקר משלב אתנוגרפיה עכשווית, אתנוגרפיה היסטורית ודיגיטלית, ואתנוגרפיה מרובת מוקדים. תוך שימוש בעבודת שדה וראיונות עם חסידים, יוצאי צפון אפריקה, ותושבי האזור, היא בוחנת את מקומו של האתר כמרחב דינמי וקונפליקטואלי. המחקר מצביע על ארבעה מחוללי שינוי עיקריים: התערבות המדינה (במיוחד בעקבות אסון מירון ומגפת הקורונה), אירועים בלתי תלויים כגון מגבלות ביטחוניות, תיירות דתית, ומתח בין-קבוצתי הנבחן דרך פרדיגמת "שיתוף תחרותי" של רוברט היידן.
באמצעות בחינה השוואתית בין מסורות חסידיות למסורות צפון אפריקאיות ונאו-חסידיות, המחקר שואף להציע תרומה ייחודית לשיח במדעי היהדות ולניתוח מקומות קדושים במבט גלובלי.

מיכל פרנקל היא פרופסור מן המניין במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה וראשת מרכז לייפר לחקר נשים ומגדר באוניברסיטה העברית. לצד עבודתה באוניברסיטה העברית מיכל הייתה מרצה וחוקרת אורחת באוניברסיטאות רבות דוגמת הרווארד, ברנדייס, סמית' וסיינס-פו בפריז.

מחקריה מתמקדים בהצלטביות של מגדר עם דת, גיל, אתניות ומעמד בארגוני עבודה ובסביבתם ובסוגיות של שילוב עבודה ומשפחה לאורך שלבי החיים השונים, במשפחות מקבוצות חברתיות מגוונות. מחקריה התפרסמו בכתבי עת מובילים, והיא עובדת כעת על ספר שעוסק בהצטלביות בין מגדר ודת בעולם העבודה ומבוסס על מחקר רב שנים אודות נשים חרדיות בעולם העבודה בישראל. במקביל, מחקרה העכשווי עוסק בהצטלביות של מגדר וגיל בעולם העבודה האקדמי ובאופנים בהם נשים וגברים חווים את אמצע החיים, התקופה בה הקריירה שלהם ושלהן כבר מבוססת, ומחויבויותיהם המשפחתיות משתנות, כשלב משמעותי בחיים האקדמיים. במסגרת קבוצת המחקר בסכוליון היא תבקש להתמקד בהבדלים המגדריים בחוויית ההורות ובמשמעותה בעולם העבודה לאורך שלבי החיים השונים.

החוג ללימודי ספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית

נושא המחקר: ייצוגים של אימהות בספרות הלטינו-אמריקאית העכשווית.

שם המנחה: פרופ' רות פיין.

תקציר מחקר: שירה פתאל היא בוגרת תואר ראשון בפיזיקה ובתכנית אמירים-רוח ובוגרת תואר שני בתכנית לתלמידי מוסמך מצטיינים של בית ספר מנדל ובחוג ללימודי ספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית עם התמחות בספרות. עבודת התזה שלה, שנכתבה בהנחייתה של פרופ' רות פיין, ושכותרתה: "רטוריקה של שיגעון או שיגעון רטורי: כתיבה-מחדש של דון קיחוטה בנובלה מרחק ביטחון", עסקה במופעים של שיגעון בספרות, דרך ניתוח השוואתי של הרומן דון קיחוטה מאת מיגל דה סרוונטס, ונובלה עכשווית של הסופרת הארגנטינאית סמנתה שוובלין. היום, היא דוקטורנטית בחוג ללימודי ספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית. עבודת הדוקטורט שלה מתקדמת בייצוגים של אימהות בספרות אמריקה לטינית העכשווית.

כתלמידת מוסמך שנת תחילת המלגה תשפ''ג

כחברה בקבוצת המחקר "לחשוב מחדש על הורות" שנת תחילת המלגה תשפ"ו

ד"ר יעל רימר-כהן היא חברת הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומחזיקת הקתדרה לזכויות הפרט והקהילה ע"ש לנדקר-פינברג. היא השלימה את שלושת תאריה במשפטים ותואר ראשון בסוציולוגיה באוניברסיטה העברית ולאחר מכן הייתה פוסט-דוקטורנטית במרכז ספרא לאתיקה באוניברסיטת תל-אביב ובבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד. בשנת תשפ"ד נקלטה באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למשפטים. מחקריה – אשר זכו בפרס גורני ובפרס האגודה למשפט ציבורי – דנים בנקודות ההצטלבות של עוני וזהויות שוליים עם מערכות המשפט השונות, תוך שימוש בתיאוריות ביקורתיות לבחינה של כללים הסדרים ומוסדות משפטיים. במיוחד, עוסקים מחקריה שפורסמו בבמות המובילות בעולם בשאלות הנוגעות להשתתפות ויצירת ידע של ועל ידי א.נשים בעוני, בתחומי דיור, קצבאות, חובות ודיני הגנת הילד. ד"ר רימר-כהן היא חוקרת אמפירית איכותנית ומחקריה מבוססים על ראיונות עומק, תצפיות וניתוח טקסטים. היא חברת פורום הצעירים באקדמיה הלאומית למדעים לשנת תשפ"ה, שותפה בקבוצות מחקר וקריאה ובהן בין היתר 'כלכלה פוליטית וניאוליברליזם' ו'מדינת הרווחה והדמוקרטיה' ומובילת קהילת המחקר 'פוקו ומחקר סוציו-משפטי' בתוך האגודה הבינלאומית למשפט וחברה. 

במסגרת קבוצת המחקר 'לחשוב מחדש על הורות: פרספקטיבות היסטוריות ועכשוויות' תבחן ד"ר רימר-כהן את האופן שבו משפט הרווחה מעצב ומשפיע על הורות, בפרט בקבוצות שוליים באוכלוסייה. משפט הרווחה ובמיוחד דיני הגנת הילד מאפשרים למדינה להתערב בתא המשפחתי מטעמים של הפרדה בין הורים לילדיהם. משכך, מתבקש לבחון אילו תפיסות הורות משקפים דינים אלה ובאילו תפיסות אוחזים השחקנים השונים הפועלים בזירה המשפטית והבירוקרטית הפועלים מכוח דינים אלה. השאלה של השפעת תפיסות שונות של הורות על עיצוב המשפט והשפעת המשפט על הורות - בחתכים של מעמד, מגדר, לאום, דת וגזע - תעמוד במוקד המחקר של ד"ר רימר-כהן במסגרת הקבוצה.

החוג להיסטוריה

נושא מחקר: משפחה ככלי נרטיבי-היסטוריוגרפי לבניית לגיטימציה פוליטית וזהות בימי הביניים.

מנחה: פרופ' איילת אבן-עזרא.

תקציר מחקר: המחקר של יעל עוסק באופני השימוש של היסטוריונים במאה ה־12 בעבר ככלי נרטיבי־היסטוריוגרפי ליצירת לגיטימציה. בתזת המוסמך שלה בחנה את האופן שבו השתמשו היסטוריונים בעבר הקלאסי, ובמחקר הדוקטורט שלה היא מתמקדת בשימוש שעשו בעבר המשפחתי של הנרי השני, הפטרון שלהם.
בעבודת הדוקטורט, הנכתבת בהנחיית פרופ' איילת אבן-עזרא, יעל מזהה ומנתחת "רגעי לגיטימציה" - דמויות, אירועים ותופעות היסטוריים שהעניקו תוקף לשלטונו של הנרי. באמצעות ניתוח סינכרוני של הכרוניקות שנכתבו בחצרו, היא שואפת למפות רגעים אלו, לאפיינם ולהבין את משמעותם. המחקר מבקש להאיר כיצד תפיסות של הורות מלכותית, שושלת ומשפחה עיצבו את הכתיבה ההיסטורית, וכיצד שימש הנרטיב המשפחתי כלי ליצירת זהות לאומית ולבניית סמכות פוליטית בימי הביניים.
במסגרת קבוצת המחקר, העוסקת במוסד ההורות, מציעה יעל לבחון את ההקשר הפוליטי שבו הורות מתפקדת כפרקטיקה הישרדותית, לצד ההקשר האינטלקטואלי שבו היא משמשת כלי לבניית לגיטימציה. היא מבקשת לבחון את מושג השושלת (lineage) לא כקו רציף, בין־דורי או פטריארכלי בהכרח, אלא מנקודת מבט רחבה יותר – כעץ משפחה ונרטיב שההיסטוריונים מעצבים ומשתמשים בו לשם קידום מטרות תרבותיות ופוליטיות.

כתלמידת מוסמך שנת תחילת המלגה תשפ''ג

כחברה בקבוצת המחקר "לחשוב מחדש על הורות" שנת תחילת המלגה תשפ"ו

פרופ' גדעון טיקוצקי מלמד בחוג לספרות עברית ועומד בראש התוכנית ליידיש והמרכז ללימודי הספרות. הוא למד ספרות עברית וצרפתית באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים; לימד והיה עמית מחקר באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה ובאוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה. פרופ' טיקוצקי חוקר ספרות עברית חדשה וכתב, בין השאר, על יצירתן של לאה גולדברג ודליה רביקוביץ. מחקריו מתמקדים במודרניזם העברי ובזיקותיו לתרבות אירופה, בייחוד זו הצרפתית והגרמנית. הם בוחנים את התגבשות הקאנון של הספרות העברית החדשה ואת ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית, תוך שילוב של עבודת ארכיון עם שיטות של מדעי הרוח הדיגיטליים. מחקרו בסכוליון יבקש לשפוך אור על דגמים ספרותיים שיובאו מאירופה בידי מהגרים-עולים לפלשתינה-א"י – דגמים שנדחקו מלב הקאנון אך מצאו בו את מקומם תוך שינוי צורה. המחקר יתמקד בשנות השלושים של המאה העשרים

חנן מזא"ה הוא חוקר של ספרות חז"ל הקלאסית מן המאות הראשונות לספירה. עבודתו בוחנת התפתחויות טקסטואליות, פרשניות והלכתיות בין רבדיו של קורפוס זה כמפתח להבנה מעמיקה יותר עולמם של חכמים ושל הקהילה היהודית בארץ-ישראל תחת שלטון רומא בתקופה זו ובהקשרה התרבותי הרחב. המומחיות העיקרית שלו היא התלמוד הירושלמי והוא מתעניין במיוחד בשאלות של טריטוריה ומרחב וביחסי יהודים וגויים.

ד"ר מזא"ה סיים את הדוקטורט שלו בהיסטוריה של עם-ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשנת 2020. הוא שימש כעמית בתר-דוקטורט במחקר משותף של מרכז כרונוי-איינשטיין בברלין והאוניברסיטה העברית (2020) ובאוניברסיטת בן-גוריון (2020-21), וכן היה עמית מחקר במרכז כץ ללימודי יהדות מתקדמים באוניברסיטת פנסילבניה (2021-22), בעת שהיה עמית רוטשילד ופולברייט, ובבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו-יורק (2022-23). מחקרו במרכז מנדל סכוליון בוחן את שינוי השיח ההלכתי וארגון הידע בתרבות הלימוד של חכמים במאות השלישית והרביעית לספירה, כפי שהוא משתקף בתלמוד הירושלמי. הוא מתמקד באופן שבו משולבים בטקסט זה מקורות שונים ובתופעות פנימיות של העברות, עיבודים והפניות בין הקשרים המתרחשות עוד בשלבי ההתגבשות המקודמים של חיבור זה

הילה דיפני כתבה את עבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת בר-אילן בהנחייתם של פרופ' נילי סמט ופרופ' עמנואל טוב מהאוניברסיטה העברית (2020). לאחר סיום הדוקטורט היא היתה עמיתת בתר-דוקטורט באוניברסיטת תל-אביב במסגרת פרויקט המחקר SQE ובמרכז לחקר המקרא באוניברסיטת אוקספורד. מחקריה של ד"ר דיפני עוסקים בחקר המקרא, ספרות ימי הבית השני ומגילות מדבר יהודה. ספרהThe Transmission of the Pentateuch (De Gruyter, 2023) משלב כלים מתחום חקר נוסח המקרא ופלאוגרפיה על מנת להתחקות אחר עבודת הסופרים הקדומים ביהודה ובשומרון שהעתיקו ומסרו את התורה ולבחון את תפוצתו של תהליך המסירה במאות האחרונות לפני הספירה. הפרויקט הנוכחי שלה במרכז מנדל סכוליון עוסק בתפיסת התורה כחיבור מאוחד והיחס בין חמשת חומשיה בימי בית שני.

אורטל הרוש סיימה את הדוקטורט שלה במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בשנת 2021. תחומי העניין המחקריים שלה עוסקים בהבנת אוכלוסיות העבר תוך שילוב עבודת שטח וניתוח תרבות חומרית על ידי כלים דיגיטליים מתקדמים. עבודת הדוקטורט שלה חקרה את משמעות השונוּת בייצור קרמי והתרכזה בכיצד שינויים מזעריים, שאינם נראים בעין, יכולים להדגיש סגנון\טביעת אצבע אישית ותרבותית. בשנת 2022-2021 היא הייתה עמיתת בתר-דוקטורט במכון סוניה ומרקו נדלר לארכיאולוגיה, באוניברסיטת תל אביב ושם הקימה את המעבדה לארכיאולוגיה חישובית.

פרויקט המחקר שלה, 'Think Globally Act Locally', כעמיתת בתר-דוקטורט במנדל סכוליון, עוסק בדינמיקה שבין מערכות גדולות (אימפריות/ערים) לבין מערכות בקנה מידה קטן (פריפריה/כפרים). מטרת המחקר היא לברר האם קיומה של מערכת מרכזית איפריאלית משפיעה על מערכת הייצור המקומית. חשיבותה של שאלה זו משקפת את היחס בין המרכז לפריפריה ופיזור הרעיונות ביניהם, שניהם מרכיבים חשובים לחקר מנגנוני שינוי תרבותי ארוכי טווח. במסגרת עבודתה היא תשווה בין שני מרכזי ייצור מקומיים הפועלים תחת שלטונה של האימפריה הרומית: קיימברידג'שייר (אנגליה) וירושלים.

יעקב צ׳ מאיר כתב את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב, תחת הנחייתם של פרופ׳ אלחנן רינר ופרופ׳ מעוז כהנא וסיים בשנת תשע"ט. לאחר סיום הדוקטורט, מאיר היה עמית בתר דוקטורט בבית ספר קרייטמן וחבר בקבוצת המחקר JEWTACT הממומנת על ידי האיחוד האירופי, שניהם באוניברסיטת בן גוריון בנגב. בשנת תשפ"ב ד"ר מאיר היה עמית סטאר באוניברסיטת הרווארד.

מחקרו של ד"ר מאיר עוסק בתולדות הספר העברי בכתבי יד ובדפוסים מוקדמים. ספרו ״דפוס ראשון: מהדורת התלמוד הירושלמי רפ״ג (1523) וראשית הדפוס העברי״ (מאגנס, תשפ״ב) בוחן את רגע המעבר מתקופת כתבי היד לתקופת הדפוס. הפרוייקט הנוכחי שלו עוסק בשנותיו הראשונות של הדפוס העברי בוונציה.