תשע"ג

נושא המחקר: אי-היקבעות פנימית, פורמליזם ומה שמעבר לו: מסה על היחס בין פורמליות לנורמטיביות בלוגיקה

שם המנחה: פרופ' קרל פוזי

תקציר: אני מבקש לעמוד על היחס בין פורמליות לנורמטיביות בלוגיקה, תוך טענה שיש מתח מובנה בין השניים. אני מבקש לגשר על המתח הזה תוך פיתוח גישה פנומנולוגית ליסודות הלוגיקה.

מלגת רוטנשטרייך תשע"ה

מלגת נשיא תשע"ג

מנחים: פרופ׳ אלחנן יקירה, וד״ר טטיאנה קרצ׳נצב

תקציר: 

תיאור פילוסופי-שיטתי של אסכולת מארבורג ושלושת הוגיה המרכזיים: הרמן כהן, פאול נאטורפ וארנסט קאסירר. 

 מטרות: 

1. לחשוף את ההגיון הפילוסופי היסודי של השיטה הנאוקאנטינית של מארבורג. זאת על מנת: (א) לחדד מושגי יסוד של השיטה שנותרו מעורפלים, (ב) להכריע בשאלות מחקר ישנות, (ג) למקם יותר טוב את הכיוון הפילוסופי של האסכולה במסגרת תולדות הפילוסופיה בראשית המאה ה-20. 
2. לתת מענה מדוייק לשאלה מהי ׳קאנטיניות׳ ומהי ׳נאו-קאנטיניות׳ על פי האסכולה, ולהדגיש ולבחון את תפיסתם את הקאנטיניות כמתודולוגיה פילוסופית מובחנת היטב.
3. להראות את המורכבות והבעייתיות בהבנתם את היחס שבין האובייקטיבי והסובייקטיבי, ולהציג זאת כמפתח לתיאור הבדלים עמוקים שבין שלושת ההוגים - עמוקים ממה שמיוחס להם בדרך כלל.  
4. לחשוף את ההבדלים דלעיל תחת הקטגוריות הבאות: כהבדלים (א) בהנחות והמחוייבויות האונטולוגיות שלהם [׳הויה׳], (ב) בניסוחם את העקרון של האובייקטיפיקציה והמדעיות [׳עקרון׳], (ג) בהגדרתם את מה שנותן אחדות לכל כיווני האובייקטיפקציה [׳שיטה׳]ֿ, (ד)  בהגדרת ה״חומר״ האובייקטיבי ממנו נחשפים אופני האובייקטיפקציה ובהגדרת אופן חשיפתם [׳מתודה׳], (ה) במשמעותו של הסובייקט כאשר זה הופך למוקד מובחן של חקירתם הסיסטמטית ולבו של פילוסופית התרבות שלהם [׳תודעה׳].

מלגת נשיא תשע"ג

שם המדריך: פרופ' דוד שולמן

תקציר המחקר: המחקר שלי עוסק בספרות המניפרוואלם (maṇipravāl̥am) במליאלם, והתהוות התרבות הלשונית בשפה זו. מליאלם היא השפה המדוברת בקרלה אשר בדרום מערב הודו, בית לתרבות למדנית מקדמת דנא.

הטקסטים הספרותיים הקדומים ביותר במליאלם ( ששמה ניתן לה במאה התשע-עשרה ולפני כן נודעה בשם "השפה") נכתבו ככל הנראה החל במאה השלוש-עשרה, במודוס בשם מניפרוואלם -- מילולית אבני אודם ואלמוגים -- שילוב של שפת המקום ושל סנסקריט, השפה הקלאסית של דרום אסיה. אני חוקרת את הקורפוס המוקדם יחד עם טקסטים ספרותיים מאוחרים יותר, שנכתבו ב"תור הזהב" של המניפרוואלם סביב המאות החמש עשרה עד השבע עשרה, וכן עם טקסטים ספרותיים מקרלה שנכתבו בסנסקריט באותה תקופה, לעיתים על ידי אותם משוררים. השאלות שמעניינות אותי סובבות את הקשר בין סנסקריט למליאלם: מדוע לכתוב דווקא בזו או באחרת בתקופה בה שתי האפשרויות מקובלות? כיצד השפיע תהליך הוורנקולריזציה בקרלה על הכתיבה המתמשכת בסנסקריט? מהו האפקט האסתטי והפוליטי של כתיבה במודוס שמשלב בין שתיהן?

המחקר משלב גם תרגום, ניתוח ספרותי והנגשתן לקהל הקוראים דוברי האנגלית של יצירות ספרותיות ודקדוקיות במניפרוואלם ובסנסקריט, שרובן ככולן לא תורגמו מעולם.

מלגת פולונסקי תשע"ד

מלגת נשיא תשע"ג

תקציר המחקר: הפרויקט עוסק בתקופת המעבר שבין סוף תקופת הברונזה התיכונה (MBIIC) לתחילת תקופת הברונזה המאוחרת (LBI), בסביבות 1400-1600 לפנה"ס, בדרום הלבנט (שטחי ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית של ימינו). בתקופה זו אנחנו עדים ראשית כל לחורבן ערים גדולות מבוצרות, שסיבותיו שנויות במחלוקת, ולאחר מכן – לגיבושם של חיים עירוניים בתחילתה של תקופת הברונזה המאוחרת, במקביל להשפעה מצרית הולכת וגוברת על האזור.

מטרת הפרויקט היא לקבל מושג מדויק יותר אודות המעבר הזה ודקויותיו, לחקור אותו בהקשר התרבותי הרחב יותר של כל רחבי המזרח הקרוב הקדום, ולגבש מסגרת כרונולוגית, חמרית ותרבותית עבור ההסטוריה הפוליטית של התקופה.

מלגת נשיא תשע"ג

מנחה: פרופ' אורלי שנקר

תקציר: המחקר שלי עוסק בהשלכות פילוסופיות של מבנה מרחב ההסתברות. חשיבות מבנה מרחב ההסתברות נובעת מהיותו החלק המרכזי של תורת ההסתברות המתמטית של קולמוגורוב המקובלת על כמעט כל הפירושים השונים לתורת ההסתברות. זהו המבנה שבו משתמשים (לעיתים באופן מובלע) כאשר מחשבים הסתברויות בתחום כלשהו (משחקי מזל, מכניקה סטטיסטית, תורת הקוואנטים, תיאוריות של קבלת החלטות, ועוד). במחקרי אני מפרט את ההשלכות האונתולוגיות העיקריות שיש לקבלת המבנה על הפירושים השונים לתורת ההסתברות. כמו כן, אני מראה כיצד ניתן להנהיר סוגיות מרכזיות הקשורות לתורת ההסתברות באמצעות ניתוח מבנה מרחב ההסתברות, בינהן: עיקרון האדישות ובעית מחלקת ההוראה.

מלגת נשיא תשע"ג

מנחה: דני אטאס

תקציר המחקר: מחקרי מתמודד עם היבטים שונים של העמדה התוצאתנית. בין היתר, הוא עוסק בשאלות הבאות: אם טובתם של כל בני האדם חשובה במידה שווה, האם זה משנה עם מי אנחנו מיטיבים? האם נכון להבחין בין קורבנות מזוהים לבין אנשים סטטיסטיים? מהו הערך של שוויון סיכויים? האם רווחה ניתנת לאגרגציה? 

מלגת פולונסקי תשע"ג

מנחים: פרופ' אדוין סרוסי, פרופ' גלית חזו-רוקם 

תקציר: המחקר מתמקד בבניית תמונת המסגרת למאפייני היסוד של השיר העממי ביידיש. קורפוס השירים העומד לרשותנו כיום נבחן משלוש זוויות ראיה: טיפולוגית, היסטורית־רגיונלית ופנים־תרבותית. הגדרת משימות מחקר אלה נובעת מטיבו של התיעוד הקיים, ממצבה של מסורת השירה העממית ביידיש בימינו, ולבסוף ממצב המחקר בתחום.

מלגת נשיא תשע"ג

קורפוס השירים מורכב משני חלקים: א) תיעוד כתוב ומודפס, בעיקר מן המחצית השנייה של המאה הי"ט ומן המחצית הראשונה של המאה ה-כ'; ב) הקלטות שמע שנעשו במאה ה-כ'. כתבי היד המרכזיים שעליהם מבוסס המחקר הם כתב־יד משה ברגובסקי (המקור שמור במכון לתולדות האומנויות, The Russian Institute of Art Historу, בסנקט־פטרבורג, העתק במיקרופילם שמור במרכז המוסיקה היהודית בירושלים), כתב־יד א. ליטווין  וכתבי־היד של הוועדה האתנגגרפית של ייִוו"אָ בווילנה (השמורים בארכיון ייִוו"אָ, ניו־יוקר). האוסף הגדול ביותר של הקבצים שפורסמו בדפוס הנו אוסף מאיר נוי, השמור בספרייה הלאומית בירולשים. ההקלטות שבקורפוס לקוחות מתוך האוספים של: משה ברגובסקי, סופיה מגיד, אדית גרזון־קיוי, רות רובין, בן סטונהיל, חוה שמואלביץ', ארכיון הצליל של הספרייה הלאומית בירושלים. סך כל השירים העממיים המתועדים איננו עולה על 7000 שירים ייחודיים.

חוסר תיעוד מספק של השיר העממי ביידיש, העדר תמונה ולו משוערת של תולדותיו ושל תקופת התהוותו, של התפתחותו הסוגתית ושל צורותיו העיקריות מקשים על הבנת ההקשרים החברתיים־פונקציונליים של ענף תרבות זה. לכן כשחוקר בן זמננו ניגש לדון בשיר עממי שאין עליו מידע חיצוני כגון הזכרה של מציאות היסטורית, מתעוררת בעיה של תיארוך ושל הבנת משמעות השיר בהקשרו התרבותי. כיצד נוכל להבדיל בין שירים חדשים ובין אלה בעלי מסורת ארוכת השנים? אלו מרכיבי השיר הם הטיפוסיים והאופייניים, ומה חורג מן המקובל במסורת? מהו ייחודו של השיר העממי ביידיש מרומניה או מטרנסילבניה לעומת השיר העממי שתועד בליטא? כדי להשיב על שאלות אלה, אני מבקש לתאר דפוסים מוסיקליים־ספרותיים שהתגבשו במסורת השירה היידית, ולהציע בחינה שיטתית של מכלול שירי־העם על־פי מאפיינים סטרוקטורליים של המלל ושל הלחן.

העבודה נועדה לתרום להבנת השיר העממי ביידיש הן בהקשריו הפנימיים, בהתבסס על תיאור מקיף של פואטיקה ומוסיקה כפי שהתגבשו במסורת, והן בהקשרים רגיונליים רחבים. המחקר נועד לתרום לרב־שיח בין־תחומי על המוסיקה היהודית, על היצירה ביידיש ועל התרבות העממית במזרח־אירופה.

מלגת נשיא תשע"ג

מנחה: פרופ' מנחם כהנא

תקציר: המדרש התנאי המכונה 'ספרי זוטא במדבר' לא הגיע אלינו בשלמותו, וחלקו שוחזר מתוך קטעי גניזה בודדים וציטוטים רבים בספרות ימי הביניים. כמו מדרשי הלכה אחרים מהאסכולה של ר' עקיבא, גם מדרש זה מרבה לצטט ולהשתמש בדרכים שונות בחומר משנאי שעמד לפניו, אלא שכבר הוכר כי המשנה שלו איננה משנת רבי יהודה הנשיא המוכרת לנו, אלא קורפוס משנאי אחר שיש בו כדי להאיר את מקורותיה ודרכי עריכתה של משנתנו. המחקר שלי, שהוא פרשני-פילולוגי, מנסה לאפיין את הקורפוס הזה ואת קשריו למשנתנו, וכן את הדרכים השונות שבהן משתמש המדרש בקורפוס זה.

מלגת נשיא תשע"ג

מנחים: פרופ' אלברט ארזי ופרופ' מאיר מ' בר-אשר.

תקציר: הקַצִידַה בתקופה הקדם-אסלאמית ובראשית האסלאם נחשבת לשיר ארוך הבנוי כמה חלקים, והחלק הפותח מכונה נַסִיבּ. מדובר בפתיחה קונבנציונאלית העוסקת בדרך כלל במשורר מאהב אשר מתאונן על הפרידה מאהובתו. במחקר הדוקטורט שלי אני בוחן את התבניות של הנַסִיבּ מנקודת מבט נרטולוגית ועומד על ארגונם ועיצובם של מרכיביו הנרטיביים כגון: משורר-מְסַפֵּר, עלילה, דמויות, מרחב וכדומה. 

מלגת נשיא תשע"ג

שם המדריך: פרופ' סיריל אסלנוב

תקציר: המחקר מתרכז בתיאור לשוני של כתבי יד של קהילות יהודי קטלוניה לפני הגירוש (1492) הכתובים בקטלאנית אך באותיות עבריות. כמו כן המחקר דן בהקשר הסוציו-לשוני שאפיין קהילות אלה ובמקומה של הקטלאנית במרחב (הרב-)לשוני היהודי בקטלוניה בימי הביניים, ובכלל זאת יחסם של יהודי קטלוניה לערבית וללטינית. 

מלגת פולונסקי תשע"ג

שמות המדריכים: פרופ' דרור ורמן (היסטוריה) ופרופ' רות הכהן (מוזיקולוגיה)

תקציר: המחקר שבו אני עוסק מבקש להאיר תפיסות תרבותיות ותהליכי עומק בחברה הבריטית בשלהי המאה השמונה-עשרה וראשית המאה התשע-עשרה, וזאת באמצעות התחקות אחר התנודות בדמותם ותדמיתם הציבורית של זמרות וזמרי אופרה. בניגוד למיתוס ה"אומה ללא מוזיקה", ניתן היה למצוא בבריטניה של המאה ה-18 מגוון רחב ומקיף של תרבויות מוזיקליות מסוגים שונים – מועדוני גלי וקאטצ' [שירים פופולריים שבוצעו ב-3-4 קולות, פארט סונגס וקאנונים], מוזיקה של גני התענוגות, ומעל הכל – אורטוריות, בעיקר אלו של גיאורג פרידריך הנדל, אשר הפכו למאפיין יסוד בזהות הלאומית הבריטית. תרבויות שירה אלו היוו גורם מלכד עבור אוכלוסיות מגוונות ובהקשרים שונים לאורך המאה. גם האופרה, מדיום תיאטרלי-מוזיקלי איטלקי במקורו, הלכה וכבשה לבבות בחברה הבריטית בתקופה זו, אך בניגוד לז'אנרים המוזיקליים האחרים, מן הרגעים הראשונים התלווה אליה שיח ציבורי חריף אשר ביקש לסמן אותה, ובעיקר את זמריה, כנטע זר בחברה הבריטית. שיח זה פותח לנו צוהר משמעותי להבנת עולמם ותפיסותיהם התרבותיות של בריטים בני הזמן.

במחקרי אני מתמקד בעשורים האחרונים של המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, שכן תקופה זו, על תהפוכותיה הפוליטיות והתרבותיות, הייתה נקודת מפנה בהתקבלותו של המדיום האופראי בבריטניה – בין אם ככלי לטיפוח רגש לאומי (אופרה אנגלית כפורצת נתיב חדש בביטוי זהות לאומית) או כחלק מאידאל רומנטי-קוסמופוליטי. במקביל, עלה בתקופה זו דור של זמרי אופרה בריטיים מקומיים, כולם ווירטואוזיים ברמה עולמית, אשר נדמו כמבטיחים את מקומו של זמר האופרה כמוקד הזדהות על הבמה הלאומית. ואולם, חשדנותו של הקהל הבריטי כלפי הזמר ומלאכתו חתרה תדיר תחת תהליך זה, בשלושה מישורים עיקריים: הזמר נתפס כמעוות של השפה, כבעל גופניות חריגה הגובלת בפאתולוגיה וכנוטה להתנהגות אנטי-חברתית וא-מוסרית. תכונות אלו פורשו כמצביעות על מהותו הכוזבת של זמר האופרה, ובכך סיכלו את יומרתו של המדיום האופראי ל"אמת" אמנותית.

מאמרים ופרסומים:

Erman, Uri. “The Operatic Voice of Leoni the Jew: Between the Synagogue and the Theater in Late Georgian Britain.” Journal of British Studies 56, no. 2 (2017): 295–321. doi:10.1017/jbr.2017.3.

מלגת רוטנשטרייך תשע"ה

מלגת פולונסקי תשע"ג