ד"ר עתליה חי

ataliah@013.net

 החוג לקוגניציה

נושא המחקר: מידת ההשפעה של תרגול מוסיקלי על זכרון מילולי לטווח קצר בקרב ילדים - בדיקה באמצעות מדדים התנהגותיים ואלקטרופיסיולוגיים

תקציר המחקר: במחקר זה אני שואפת לגשר בין שני מסלולי מחקר נפרדים; זה השואף לבדוק את ביטוייה הגלויים והעמוקים של דיסלקציה, וזה השואף לבדוק מהי "מוסיקליות" וכיצד עיסוק אינטנסיבי במוסיקה משפיע על מגוון תהליכי עיבוד.

בעת עיון במגוון הממצאים הקיימים בשני התחומים, משכו את תשומת ליבי שני כיווני מחקר העשויים להשתלב זה בזה:

1) המחקר בתחום הדיסלקציה המכוון לקיומו של קושי ביצירת "עוגן" הקיים באופן בולט בתחום האודיטורי (Ahissar, 2007).

2) המחקר בתחום המוסיקה המכוון לכך שמוסיקאים מבצעים טוב יותר מלא-מוסיקאים משימות הקשורות לזיהוי תבניות אודיטוריות ((Van Zuijen et al, 2004.

מעבר לכך, קיימת גישה הטוענת שמוסיקליות יכולה להיות מאופיינת על ידי יכולת גבוהה במיוחד לזהות תבניות ((Karma, 2009.

בעקבות מספר ניסויים, אחישר טוענת שקשייהם של אינדיבידואלים עם דיסלקציה עשויים לנבוע מליקוי ספציפי בתהליך התפיסה הפוגע ביעילות המנגנון של הזיכרון לטווח קצר. בעוד האוכלוסייה הכללית מצליחה להתמקד ("להעגן") במהירות ובאוטומטיות סביב גירויים החוזרים על עצמם, אוכלוסיה עם דיסלקציה מתקשה להפיק תועלת מגירוי החוזר על עצמו. אחישר טוענת שתהליך עיגון בעקבות גירויים שהוצגו לאחרונה מספק למערכת התפיסה ניבויים טובים יותר לגבי גירויים חדשים העומדים להופיע.

בתחום המוסיקה, נמצא שיכולת מוסיקאים ליצור תבניות אודיטוריות הינה גבוהה יותר. הדבר מתבטא למשל ביכולת לזהות תבניות הנוצרות על ידי רצפי צלילים המוצגים לאט יותר, או באמצעות הרכיב האלקטרופיסיולוגי MMN. מעבר לכך, Karma (2007) טוען שיכולת מוסיקלית יכולה להימדד באמצעות רמת הביצוע במבחן לזיהוי תבניות אודיטוריות. הטסט של karma מכיל רצף צלילים היוצרים תבניות היררכיות ועל הנבדק לזהות שינויים מבניים בתבניות (למשל בסדר או במספר הצלילים). Karma ושותפיו טוענים שהצלחה במבחן אינה תלויה ברקע תרבותי או בתרגול מוסיקלי ומשקפת יכולת מולדת.

הדמיון בין שני סוגי ההגדרות שהוצגו לעיל, הגדרת הלקות בדיסלקציה והגדרת היכולת המוסיקלית, מעלה מספר שאלות מעניינות אותן ניתן לנסות לבדוק באמצעות ניסויים מבוקרים:

1) האם היכולת לזהות תבניות מוסיקליות נמצאת במתאם ליכולת להישען על עוגן תפיסתי בעת ביצוע מטלות תפיסתיות?

2) האם בהכרח אינדיבידואלים עם דיסלקציה מתקשים באופן יחסי הן במטלות הנסמכות על עיגון והן במטלות הדורשות זיהוי מבנים מוסיקליים?

3) האם מוסיקאים דיסלקטים יפגינו יכולות "עיגון" טובות יותר מדיסלקטים שאינם מוסיקאים?

4) האם תרגול המוביל לשיפור ביכולות תפיסת תבניות עשוי להשליך על ביצוע במטלות הקשורות לעיגון תפיסתי?

אני שואפת להשוות את רמת הביצוע במגוון משימות אודיטוריות בקרב 4 קבוצות נבדקים בוגרים (סטודנטים או בוגרי אוניברסיטה): מוסיקאים ללא דיסלקציה, מוסיקאים עם דיסלקציה, לא-מוסיקאים ללא דיסלקציה, לא-מוסיקאים עם דיסלקציה. רמת הביצוע תושווה בראש ובראשונה באמצעות מדדים התנהגותיים (זמני תגובה ואחוזי שגיאה) וייתכן שישולבו גם מדדים אלקטרופיסיולוגיים.

במקביל, אני שואפת לבדוק את מידת השיפור בזיהוי תבניות אודיטוריות בקרב נבדקים דיסלקטים שאינם מוסיקאים (סטודנטים ו/ או ילדים), בעקבות תרגול הממוקד בזיהוי מבנים אודיטוריים. מעבר לכך, אני שואפת לבדוק, האם תרגול שכזה הוא בעל השפעה על התפקוד שלהם במשימות פונולוגיות ובמשימות הקשורות לקריאה.

 

מלגת נשיא תש"ע