היסטוריה של עם ישראל
נושא המחקר: פדגוגיות מהגרות: חינוכאים ושיח החינוך ביישוב העברי
מנחה: פרופ' יפעת וייס
תקציר: עבודתי בוחנת ומנתחת את אופני התגבשותם של מושגים מרכזיים בשיח החינוך העברי ביישוב היהודי בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים ואת התעצבות זהותם המקצועית של המורים העבריים. באמצעות מקרה מבחן זה המחקר מציע נקודת מבט על שאלות החורגות ממנו, כגון: כיצד מושגים עוברים מזירת שיח אחת לאחרת, תוך שימור השימוש במושג ושינוי משמעותו? כיצד מנוכסים מושגים משיח מקצועי לשיח פוליטי? האם ההבחנה המקובלת בחינוך, בין מתודות ותכנים, או בשפה מחקרית, בין פרקסיס לתיאוריה, הינה הבחנה שרירה?
המתח שבין אידיאולוגיות חינוכיות לאידיאולוגיות פוליטיות ובייחוד במפגש שלהן בתהליך ההתגבשות המקצועי בזירה המתמסדת של מערכת החינוך העברית עומד במרכז העבודה ומוצג על ידי בחינה של ארבעה מושגים מרכזיים בשיח החינוך העברי: חינוך חדש, עבודה ועמלנות, שפה וארוס. תהליכי העברת הידע הפדגוגי מהזירות המקצועיות השונות באירופה ובייחוד מגרמניה אל היישוב באמצעות סוכנים שונים נחשפים במהלך הדיון, כמו גם האופן בו התקבל והשתנה ידע זה עם ההטמעה והיישום בסביבה החברתית והפוליטית של היישוב. תוך כדי כך, המחקר חושף ומציג את קורות החיים המקצועיים של כמה מן הדמויות שהיו פעילות באותה התקופה. הטענה המרכזית נוגעת לאי האפשרות להפריד בין פדגוגיה לאידיאולוגיה, בין שיטות ואמצעים ובין תכנים, ומעלה את הצורך לנתח כיצד הותאמו פרקטיקות חינוכיות והוראתיות לצרכי היישוב ובעיקר בחוגי תנועת העבודה, וכיצד יושבו הסתירות בתוך המערכת שתפסה את עצמה כחדשנית וייחודית בהיסטוריה היהודית ובכלל.
מלגת נשיא תשע"ב