החוג לספרות כללית והשוואתית
נושא מחקר: מעבר לדיכוטומיות – שימוש בסונטות להתמודדות עם המתח בין האישי לציבורי בשירה העברית
מנחה:
תקציר מחקר: השירה העברית המודרנית צבועה בצבעי קונפליקט דרמטי בין שני מחנות. בעוד שהראשון נושא אחריות לנוף פואטי של הספרות העברית, האחרון שובר את חוקי החריזה והמשקל ומעדיף ייצוג של עולמות אינדיווידואליים. על רקע מחלוקת זו, משוררות כדליה רביקוביץ' מבססות קול שממזג בין צורת הראשונים לשבירה הרעיונית של השניים. כך, ניתן למשורר/ת חופש למזג בין שירת העצמי למסורת הפואטית, בין נרקיס לבין הנחל שבו הוא משתקף: "נרקיס אהב כל כך את עצמו / טיפש מי שלא מבין שהוא אהב גם את הנחל" (כל השירים עד כה, 115). במחקרי, אני בודקת כיצד משוררים ישראלים מודרניים משתמשים בצורת הסונטה כדי לייצר מענה פואטי לסובייקט המעורער בין דיכוטומיות. הסונטה היא צורה שירית הדוקה שבנויה על יצירת קונפליקט בשמונה השורות הראשונות, ובהתרתו בשש האחרונות. עוד מראשיתה, באיטליה של ראשית הרנסאנס, משוררים מבטאים באמצעות סונטות לבטים וקונפליקטים. פטררקה מבטא בה מתח בין אדיקות דתית לפיתויי אהבה ארצית, ובין גדולת המשורר לבין החוויה האישית. גספרה סטמפה מאדירה בסונטות שלה את האהבה הארצית ואת השירה הנשית, וכך מרוממת דבר שנחשב לנמוך בזמנה. הסונטה סייעה לייצג את הפערים בין הקטן לגדול, היומיומי והקדוש, הגברי והנשי. כלי המחקר שלי כוללים בחינה של הסונטה העברית לדורותיה, ושל האופנים בהם היא מתכתבת עם מסורת הסונטה האיטלקית. בנוסף, אני שואבת מתאוריית האפקטים (affect theory) שעוסקת ביחסים שבין הגופני לקוגניטיבי, הקדם-לשוני והלשוני, הפנים והחוץ – כדי לחקור ערעור על דיכוטומיות בספרות המודרנית והעכשווית.
תחילת מלגה תשפ"ו