ד"ר אדם יודפת

אדם יודפת

מוסיקולוגיה

נושא המחקר: אלף שירים ושיר: חמישה עשורים של שירי מזרחית ורוק בישראל – איפיון מוסיקלי

מנחה: פרופ' נפתלי וגנר

תקציר: המוסיקה הפופולרית בישראל מתאפיינת במתח בין התרבות הגלובלית ובין התרבות המקומית. שני הסגנונות המרכזיים בשדה בסוף המאה ה־20 ובתחילת המאה ה־21 – המוסיקה המזרחית והפופ־רוק הישראלי – מציגים תמהיל שונה וייחודי של מרכיבים גלובליים ומקומיים; בנוסף, שני הסגנונות נתונים לתהליכים דינאמיים של שינוי והשפעה הדדית. המוסיקה המזרחית – שהודרה בתחילת דרכה מן הזרם המרכזי של המוסיקה הישראלית על ידי הממסד התרבותי – תפסה במאה ה־21 את מקומו של הפופ־רוק הישראלי, בהופכה לסגנון המוביל בישראל. המחקר הנוכחי מכונן דיון אודות הפופ הישראלי שבמרכזו נמצאים המאפיינים המוסיקליים של שני הסגנונות המרכזיים. המוסיקה הפופולרית בישראל נחקרה עד כה בעיקר מנקודת מבט סוציולוגית ותרבותית, ואילו המחקר הנוכחי מוסיף לגוף הידע המצטבר בנושא את נקודת המבט המוסיקלית. בעשותו כן הוא מתחקה אחר האופנים בהם המציאות המוסיקלית – כפי שזו מתבטאת במאפיינים מוסיקליים ספציפיים – פועלת ומשתנה ביחס להגדרות התרבותיות לאורך זמן.
המחקר מבוסס על מאגר מידע ממוחשב ובו רשומות תוצאות ניתוחים מוסיקליים של מדגם בן 1001 שירים. שירי המדגם נבחרו בעיקר מן המצעדים העבריים השנתיים המשודרים בתחנות הרדיו הציבוריות בישראל, תוך כדי הקפדה על איזון כמותי בין שני הסגנונות המרכזיים, ולאורך חמשת עשורי המדגם. השיוך הסגנוני של השירים נקבע על פי ההקשר החברתי־תרבותי של מבצעיהם, בהסתמך על מחקרם של סרוסי ורגב – מוסיקה פופולרית ותרבות בישראל. המאפיינים הריתמיים, הצורניים, ההרמוניים, ומאפייני הגוון של כל שיר נותחו באופן ידני, קודדו ותועדו בגיליון נתונים ממוחשב. בנוסף התבצע רישום וניתוח ידני ראשוני של מילות השירים. מאגר המידע המכיל את כלל הניתוחים של שירי המדגם זמין ברשת ופתוח לשימוש קהילת החוקרים, והוא בעצמו מהווה תרומה של המחקר הנוכחי. 
ממצאי המחקר מציגים באופן מפורט את תהליכי השינוי במוסיקה הפופולרית בישראל משנות ה־70 ועד לעשור השני של המאה ה־21, כפי שאלה מתבטאים במאפיינים מוסיקליים ספציפיים כמו גווני הגיטרה החשמלית; מידות השימוש בכלי נגינה המזוהים עם המוסיקה המזרחית, כגון דרבוקה ובוזוקי; מידת השימוש בגוונים אלקטרוניים ומסונתזים; תבניות המקצב האופייניות לכל אחד מן הסגנונות המרכזיים; אופני השימוש במודאליות הפריגית, הידועה גם כ"טונאליות ים תיכונית"; ועוד. הממצאים הללו מוצגים תחילה כנתונים סטטיסטיים המפולחים על פני הסגנונות והעשורים, ומתפקדים כנקודות מוצא לניתוחים איכותניים של מקרי מבחן ספציפיים. אלה בתורם מהווים פתח לדיון ממוקד בתופעות המוסיקליות בפופ הישראלי, ובתהליכי השינוי המתרחשים ביחס אליהן – תוך כדי הצעת הסברים אפשריים לגורמים התרבותיים הקשורים בתהליכים ובתופעות הללו. מלבד הניתוח הסטטיסטי של הנתונים, נעשה גם שימוש בשיטות ניתוח מתחום למידת המכונה. בנוסף לכך, משמשים הממצאים כבסיס לדיון תיאורטי: ההמשגה הסכמטית של צורת השיר הפופולרי כספירלה מפותחת במחקר זה לאור הממצאים הסטטיסטיים של צורות שירי המדגם; במקביל, משמש המודל הצורני הספירלי לניתוח איכותני של צורות שיר ייחודיות במדגם. בפן ההרמוני, נידונה סקוונצה הרמונית חדשה שאינה מוכרת בספרות המחקרית. 
נושא מרכזי נוסף שנבחן במחקר הוא עניין המורכבות המוסיקלית. לאורך השנים נטען בזירה הציבורית כי המוסיקה המזרחית כסגנון הינה נחותה ודלה מבחינה איכותית. בעוד ש"איכות" הינה קריטריון אסתטי סובייקטיבי, המורכבות מהווה קריטריון כמותי הניתן למדידה. בהתבסס על מאגר המידע ועל הניתוחים הידניים של שירי המדגם, פותחו ארבעה מדדי מורכבות כמותיים עבור כל אחד מארבעת המאפיינים המוסיקליים שנותחו במחקר – קצב, צורה, הרמוניה וגוונים. בנוסף, פותח גם מדד מורכבות ריתמית אוטומטי, במסגרתו נותחו המאפיינים הריתמיים של שירי המדגם גם בצורה ממוחשבת. דבר זה נעשה על ידי שימוש במאפייני השמע (audio features) של השירים, ופיתוח אלגוריתם מקורי המקבל כקלט קובץ שמע, עורך חישוב המבוסס על קרוס־קורלציה, ומוציא כפלט את ערך המורכבות הריתמית של השיר. ערכי הניתוח הממוחשב שולבו עם ערכי הניתוח הידני, ליצירת מדד מורכבות ריתמית משוכלל. לבסוף שוקללו ארבעת מדדי המורכבות הפרמטריים לכדי מדד מורכבות כולל, המדרג את כל שירי המדגם על פי מורכבותם. נמצא כי מאז שנות ה־80 המוסיקה המזרחית עוברת במורכבותה הסגנונית הממוצעת את הפופ־רוק הישראלי, וכי הפער במורכבות בין שני הסגנונות הולך וגדל עם הזמן. הממצאים הכמותיים הנוגעים למורכבות מהווים אף הם נקודת מוצא לדיון איכותני בתופעת המורכבות והפשטות בשירי פופ ישראליים. עם תום שלב הצגת הממצאים מובא דיון המבקש ללכת אל מעבר לנתונים, אשר מתמקד בכמה מן ההתפתחויות המרכזיות במוסיקה הישראלית הפופולרית בעשור השני של המאה ה־21. 
יחסי הכוח בחברה הישראלית של סוף המאה ה־20 עיצבו את שדה המוסיקה הפופולרית באופן
א¬־סימטרי: מצד אחד הפופ־רוק הישראלי נתפס כברירת המחדל של הזרם המרכזי, וזכה להערכה ביקורתית שלוותה בהילה של "אותנטיות" אמנותית; ומצד שני המוסיקה המזרחית נחשבה לסגנון נחות – בעל ערכי הפקה דלים וירודים בתחילת דרכו, ובהמשך, משזכה הסגנון להצלחה מסחרית – הצטייר כרדוד, בידורי וקלישאתי. תפיסה זו נבעה בחלקה מסלידה מ"פופ", ובחלקה מדעות קדומות, מגזענות, ומהיצמדות של שומרי הסף אל מוקדי הכוח שלהם. ממצאי המחקר הנוכחי מבליטים את הפער שבין המציאות המוסיקלית המורכבת והמגוונת של סגנון המזרחית בשנות ה־80 וה־90, ובין הדימוי שדבק בו – ואשר מלווה אותו במידה מסויימת עד לימינו – של סגנון נחות ו"לא איכותי". 

פרסומים:

- "מוזה: כתב עת מקוון לתלמידי מחקר במדעי הרוח" מיסודו של בית ספר מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח, האוניברסיטה העברית (עורך-שותף עם שחר ליבנה ותמיר קרקסון, בדפוס, יצא לאור ביוני 2017). 
- ""מי מסתתר מאחורי המסיכה"?: פוסט-מודרניזם, אירוניה ואוטופיה ב'פלונטר' וב'סיפורים מהקופסא' לרמי פורטיס." בתוך אסופת מאמרים על פאנק בעריכת ארי קטורזה. תל אביב: רסלינג (בדפוס). 
- ""איך תחזור אם לא תזכור?": על מוזיקה וזיכרון ב"שירים ליואל"". בתוך משבלול ועד הקצה, אנתולוגיה מחקרית על הרוק הישראלי בעריכת דנית צמית. בוקסילה מדיה בע"מ: 2016. 
- (עם מירב מרון) "שוב ושוב: על הזמן המוסיקלי ועל מוסיקה ממזמן." בתוך על הזמן: הזמן במחקר ובחוויה האנושית, אסופת מאמרים לציון 40 שנה לאוניברסיטה הפתוחה בעריכת גיא מירון. האוניברסיטה הפתוחה\"הארץ", מאי 2016. 
- "הזמן הורוד: פופ, פסיכדליה וספירלות בשירי הפינק פלויד." בתוך פינק פלויד: להפיל את החומה, בעריכת ארי קטורזה. תל אביב: רסלינג, 2014.

 

מלגת רוטנשטרייך תשע"ז

מלגת נשיא תשע"ה

בוגר התכנית לתלמידי מוסמך מצטיינים תשע"ב