מנדל'ס גרפיטי
אמן: MISSING
יוזמת ומעצבת התערוכה: פרופ' גלית נגה-בנאי
צילום: דניאל חנוך
-------------------------
הגרפיטי הוא אמנות בת חלוף שפוגשים בדרך כלל ברחוב, על קירות מזדמנים. הגרפיטי הוא אמנות מחאה, דינמית, קצרת מועד, שנועדה להעביר מסרים וביקורת באופן מיידי, בבוטות, ללא רשות, תוך שימוש בתרסיסי צבע כדי לסיים את המלאכה במהירות. האמניות והאמנים מעדיפים בדרך כלל לכתוב ולצייר בצבעים בולטים ולהוסיף קווי מתאר שחורים כדי שהתקשורת עם הצופות והצופים תהיה ברורה ומיידית. בקומה הראשונה של בניין מנדל, האמן אנדרה מיסינג (Andre Missing) הוזמן ליצור גרפיטי והוא בחר לצייר על הקירות במכחול וצבע בכדי לתאר באופן דינמי, אבל קבוע, את האקטיביות האופיינית לחברות וחברי תכנית הדוקטורנטים.
דינמיות, היא שם המשחק כאן: דינמיות בינאישית הפורצת אגב מפגשים במשרד, במסדרון, לצד מכונת הקפה ובגינה. זרימה אינטנסיבית של רעיונות, הערות, הארות, תכניות בהווה ולעתיד. תנועה שבאה לידי ביטוי במעברים, בהגדרות, בצמיחה המתמדת כחוקרים וכבני אנוש.
הצועדים לאורך המסדרון מגלים ספרים מתחומים שונים עם פרפרזות על השמות המקוריים או כותרות פיקטיביות שמעלות חיוך על פניהם ומייצגות את עושר התחומים הנחקרים במסגרת תכנית הדוקטורנטים. הדינמיות של ההליכה משתלבת בקריאה, במפגש עם בליל של נושאים, של מקורות ספרותיים ומעיינות של ידע. הכתובת מבטאת את התסכול המבורך של הלומדות והלומדים: ״כה הרבה ספרים, כה מעט זמן״ (ציטוט של פרנק זאפה).
קיר הטבע הדומם שלצד המטבח רומז על דינמיות המשלבת בין חומר לרוח, בין עבודה לפנאי, בין היחיד לחברה. מעברו השני של החלל הציבורי, לצד החלונות נפתח חדר בו שוכנת אבן הרוזטה. הרחבה זו, שבמרכזה אובייקט דומם אחד, גדול מן הטבע, היא מחווה לציור הסוריאליסטי 'החדר הקשוב' של האומן הבלגי רנה מגריט (1952). האבן חרוטה בשלושה כתבים שונים: הירוגליפים, כתב דמוטי ויוונית עתיקה. כבר כשהתגלתה בשנת 1798 ע"י מהנדס צרפתי בצבא נפוליאון, היה ברור שהיא תהא מפתח לפענוח כתב הפרעונים. בין החוקרים באנגליה וצרפת התפתח מרוץ מי יהיה הראשון לפצח את הכתובת. במשך כעשרים שנה הם נדרשו לסקרנות, נחישות, שאפתנות, התמדה, מחשבה מחוץ לקופסא, שינויים בתפישה המקובלת, ידיעת שפות ושיתוף פעולה עד שהסתיימה המלאכה בהצלחה.
