ד"ר שחר ליבנה

ספרות כללית והשוואתית 

נושא המחקר: סמכות פואטית, כתיבה וקריאה בין דנטה ויורשיו הפואטיים במאה הארבע עשרה

מנחה: ד"ר גור זק

תקציר המחקר: מעמדו של דנטה אליגיירי כאחד המשוררים החשובים והמפורסמים ביותר בתולדות ספרות המערב הוא בלתי ניתן לערעור כיום; ואולם בימי חייו, נחשב דנטה למשורר אקספרימנטלי ואף לתיאולוג חובבן, והמעמד שלו בקרב אינטלקטואלים ומשוררים בני זמנו היה מוטל בספק. עבודת המחקר הזו מבקשת לבחון את האופנים שבהם מי שנחשבו ליורשים הפואטיים המרכזיים ביותר של דנטה – בוקאצ'ו, פטררקה, וצ'וסר – התייחסו ליצירת המופת שלו, הקומדיה האלוהית, למעמד הסמכותי וההוקרה הרבה שהוענקה לשירתו, וכיצד ניצלו יורשים אלה את הטכניקות שדנטה הטמיע ביצירתו לשם ביסוס סמכותו הפואטית, כדי לחזק את מעמדם שלהם ולערער על מעמדו של מי שנחשב ל״אבי השירה האיטלקית״.
אחת הטכניקות הספרותית המרכזיות שבה נוקט דנטה בקומדיה האלוהית על מנת לבסס את מעמדו הפואטי כ-auctortitas (כסמכות פואטית של העולם הקלאסי) היא השימוש המורכב ומרובה האלוזיות לאפוס האיניאדה של ורגיליוס. שוב ושוב חוזר דנטה לשורות, דמויות ורגעים מכוננים מתוך האפוס הלטיני – הן כדי להעניק לשירו עומק פואטי ונקודת משען והן כדי לקרוא תיגר על הפואמה הפגאנית של המשורר הקלאסי.
כשם שדנטה נשען על המסורת הקלאסית ובה בעת גם מבקר ומתריס נגדה – בעודו מאשרר את מעמדו הקאנוני החשוב של ורגיליוס אך גם דוחה את העולם שהוא מייצג – כך גם יורשיו של דנטה משתמשים בשירתו המוערכת, מצטטים מתוכה ומתייחסים אליה תדיר, ובכך מכוננים את מעמדם אך גם מבקרים ומציבים אתגר למסורת שדנטה ניסה לכונן ביצירתו.
בעבודת מחקר זו נבחנת הדינמיקה המתוארת, בין משורר מעורך וחשוב ובין המשוררים שפועלים אחריו ובצילו, לאור שתי סצנות מתוך הקומדיה האלוהית, הנחשבות לסצנות מרכזיות לביסוס ה-auctoritas. מחקר זה בוחן את הסצנות האלה וכיצד יורשיו של דנטה שכתבו אותן לתוך יצירותיהם שלהם על מנת לקרוא תיגר על המשורר הגדול שקדם להם. 

 

שחר היא פוסט-דוקטורנטית החוקרת את הקשרים התרבותיים וההשפעות האינטר-טקסטואליות שבין המסורת הפואטית של איטליה במאה ה-14 והשירה האנגלית של ימי הביניים.

 

מלגת עזריאלי תשע"ח

מלגת נשיא תשע"ו