החוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו
נושא המחקר: עולם ללא עורכי-דין: ידע ציבורי ומושג החוק באירופה של המאה ה-12
מנחה: פרופ' אלישבע באומגרטן ופרופ' משה הלברטל
תקציר מחקר: עבודת המוסמך שלי עוסקת בשימוש המשפטי בידע 'ציבורי' בבתי-דין רבניים וכנסייתיים בעמק הריין של המאה ה-13 - מרכילות ממש ועד כל מיני כללי-אצבע לגבי ההתנהגות של האדם ה'סביר'. העבודה משרטטת את השינוי שעבר בית-הדין כמוסד באמצעות המקום שייעד למה שהציבור ידע במסגרת ההליך המשפטי. באמצע המאה ה-12, שימש הידע הציבורי כמקור ראייתי שנועד 'לסגור' תיקים - במעין בוררות, שמפצה על כח אכיפה מוגבל באמצעות יצירה של תפיסת-מציאות 'סבירה' שתשכנע את הצדדים לקבל את פסק הדין. מנגד, במהלך המאה ה-13, החלו בתי-הדין לקדם סוג חדש של פרוצדורות משפטיות - אינקוויזיטוריות וחשדניות. עיקר החידוש של החקירה האינקוויזיטורית נעוץ בדיוק ביכולת לנהל תביעה ציבורית ללא כל תובע. בכך, היא מייעדת לידע הציבורי תפקיד שונה בתכלית: עליו רק לספק חשד סביר, 'לפתוח' תיק ולא לסגור, לייצר עניין לציבור שלא יגמר לעולם. זוהי למעשה הפרה-היסטוריה המשפטית של מושג השכל הישר, שבה 'שקיפות' ציבורית שמשה למעשה ככיסוי לפעילותם של דיינים ממולחים 'לסגור תיקים' בהליך שיפוטי מזורז (Summary Justice). זהו גם ניסיון ביקורתי לבחון מקרוב את הצדדים המוסדיים וההכרתיים של קזואיסטיקה משפטית - מערכת שמתבססת על אנלוגיות אינטואיטיביות בין מקרים תקדימיים, ללא שום ניסוח של עקרונות מופשטים, ובה השופט מתבקש לא רק לעשות צדק אלא גם לתאר את המציאות באופן משכנע ככל הניתן.
תקציר ביוגרפי: בוגר תואר ראשון בהיסטוריה מהאוניברסיטה הפתוחה. כיום תלמיד מחקר בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית. מתעניין בהיסטוריה אינטלקטואלית של ימי הביניים, בזיקה לאנתרופולוגיה, פילוסופיה של המדע ובלשנות. בנוסף ללימודיי האקדמיים, אני גם לומד בישיבת הר עציון, ומלמד במספר ישיבות תיכוניות.
שנת תחילת המלגה תשפ''ג