הילי שחטר, נייג'ל גורינג-מוריס ודניאלה בר-יוסף מאייר
הנחת היסוד לפרשנות של שרידים ארכיאולוגיים היא כי מקורם בדפוסי התנהגות אנושית של יוצריהם. לפיכך, ננסה כאן לבחון את העדויות לשימוש בקונכיות בקבורות ניאוליתיות מהאתר כפר החורש ולעמוד על ההתנהגויות האנושיות המשתקפות מהן. כפר החורש הוא אתר קבורה פולחני המתוארך לתקופה הניאוליתית הקדם-קירמית ב' (נקק"ב), לפני כעשרת אלפים שנה. באתר נמצאו שכבות המייצגות את שלושת שלבי הנקק"ב – קדום, תיכון ומאוחר. אלמנטים ארכיטקטוניים, תרבות חומרית וסגנונות הקבורה משתנים לאורך הרצף הניאוליתי שנמצא באתר, ומשקפים השתנות של ההתנהגות התרבותית, הנורמות והאמונות של האנשים שהשתמשו בו.
השינויים הארכיטקטוניים כוללים מעבר משימוש במבנה דמוי במה גדולה, הכוללת רצפת טיח מוקפת קירות, לשימוש במתקנים מעורבים רבים כגון טרסות, מבנים ומשטחי טיח קטנים, תאים בנויים, מתקני שריפה ועוד, הפזורים בקבוצות ברחבי האתר. סגנונות הקבורה משתנים מקבורות ראשוניות של יחידים בוגרים בעיקר, לקבורות משניות מרובות פרטים, בחלקן עם סידורי עצמות או אבנים, ועלייה בשימוש במנחות קבורה. ההתפתחות היא הדרגתית, מורכבת ולא בהכרח בו זמנית, אך בהחלט מייצגת כיוון כללי של שינוי.
מכלול קונכיות גדול, המונה מעל 3,000 פריטים, נמצא באתר, וכולל קונכיות ממקורות ימיים, ממים מתוקים וחלזונות יבשה. בחינה של סוגי הקונכיות הימיות מעלה כי המכלול אופייני לאתרים ניאוליתיים מאיזורי האקלים הים-תיכוני, וכולל בעיקר צדפים ים-תיכוניים, עם מרכיב קטן של חלזונות ים-תיכוניים ופריטים בודדים שמקורם בים סוף. נוכחותן של קונכיות מים סוף, שמקורן מרוחק לפחות 350 ק"מ מהאתר כפר החורש, מצביע על קשרים ארוכי טווח בין האוכלוסיות הניאוליתיות השונות שהתקיימו באותה תקופה בלבנט. מיעוט מהקונכיות באתר עובדו ליצירת חרוזים או תליונים.
כמה עשרות קונכיות ימיות, ומספר קונכיות מים מתוקים, נמצאו בתוך קבורות ומהוות היבט אחד מתוך שלל מנהגי הקבורה המתגלים באתר. בחינה של אופני השימוש בקונכיות כחלק ממנהגי הקבורה, כולל מעקב אחר דפוסי דמיון ושוני בין השכבות השונות באתר, מאפייני העיבוד של הקונכיות לחרוזים, וסימני שימוש מיקרוסקופיים עליהן, יכולים לספק לנו הצצה לפעילויות שהתרחשו באתר ולהתנהגות התרבותית של האנשים הניאוליתיים שהשתמשו בו.